הסיפור שלנו
פתיחת דלתות לחינוך יהודי
עבור משפחות רבות, הרצון לתת לילדיהן חינוך יהודי מעולם לא השתנה. מה שהשתנה הוא עד כמה קשה הבחירה הזו הפכה.
סביב שולחן המטבח, משפחות שוקלות את מה שהן רוצות עבור ילדיהן מול מה שהן יכולות להרשות לעצמן באופן ריאלי. עבור חלקן, המספרים פשוט לא מסתכמים. לא משום שחינוך יהודי פחות חשוב, אלא משום שהמחויבות הכספית יכולה להעמיד אותו מעבר להישג ידן.
במצדה, אנו מאמינים כי מצבה הכלכלי של משפחה אינו צריך לעמוד בדרכה של ילדם לקבל חינוך יהודי יוצא דופן - חינוך שבונה ידע וביטחון, מחזק זהות יהודית ויוצר תחושת שייכות לכל החיים.
במשך שנים, אתגר הישגי הלימודים הוכר באופן נרחב בחינוך היהודי. קהילת מצדה הייתה נחושה לעשות יותר מאשר להכיר בכך.
אישה אחת הביאה אלף דולר.
בשנת 1980, מצדה השיקה קול קורא לגיוס הון שפורסם בעיתונות היהודית, ואישה בשם ד"ר סוזן סדג'וויק קראה על כך ושלחה 1,000 דולר.
היא הוזמנה להיכנס ולהסתכל מסביב. בזמן שהותה שם, נשיא בית הספר הזכיר תוכנית שעזרה בשקט למשפחות עם שכר לימוד כדי שילדיהן יוכלו להישאר בבית הספר. זה נשאר איתה. היא חזרה הביתה והקימה קרן צדקה לתמיכה בתלמידים אלה, וביקשה שתישא את שמו של אחיה המנוח, רב-סרן היימן אברמוביץ', שקיבל עיטורים על שירותו במלחמת העולם השנייה.
בארבעת העשורים שחלפו מאז, ד"ר סדג'וויק תרם לבית הספר הזה יותר מארבעה מיליון דולר באמצעות הקרן הנושאת את שמו.
היא הגיעה עם אלף, ואף אחד לא ביקש ממנה יותר. היא פשוט נתנה את מה שיכלה, ואז המשיכה לתת את זה למשך שארית חייה.
מה עשו מצדה ו-HAF לאחר מכן
בתי ספר יהודיים רבים מדברים על כמה יקר הפך חינוך יהודי. מצדה ו-HAF החליטו יחד לעשות משהו בנידון.
בשיתוף פעולה עם מכללת מצדה, מכרה הקרן קרקע שבבעלותה ליד בית הספר לבית היהודי סר משה מונטיפיורי. היא השתמשה בתמורה כדי ליצור את מלגת HAF היהודית, אשר מורידה 12 אחוז משכר הלימוד עבור כל ילד יהודי במצדה מגן חובה ועד כיתה י"ב, ללא מבחן הכנסה.
החלק האחרון הזה חשוב יותר ממה שזה נשמע. מכיוון שאין מבחן הכנסה, אף משפחה לא צריכה לפתוח את דפי חשבון הבנק שלה לאף אחד, ואף ילד לא ידוע בשקט כמי שנמצא כאן על צדקה. המשפחה שנוחה לה והמשפחה שבקושי מחזיקה מעמד מקבלות בדיוק את אותם ארבעים אחוז, ואף אחד מהם לא צריך לומר מילה על נסיבותיו כדי לקבל אותו. הכבוד שבדבר הזה היה כל העניין.
זהו הסידור הראשון מסוגו בסידני, והוא עשה את מה שציב לעצמו. משפחות שהחליטו באופן פרטי שחינוך יהודי הוא מעבר להן גילו שזה כבר לא כך.
הקורבן, והיכן אתה נכנס לתמונה
ובכל זאת, זו הייתה הקרבה אמיתית, והיא נעשתה כדי שחינוך יהודי יישאר בהישג ידן של משפחות רגילות. קרקעות נמסרו כדי שלא יתווספו שכר לימוד.
כאן לכל אחד אחר בקהילה יש תפקיד למלא. קומץ אנשים נשא בעלות של הפיכת חינוך יהודי בר השגה. כולנו יכולים לעזור לשאת במה שיבוא אחר כך, כך שהילדים שמגיעים עכשיו יקבלו את כל מה שמגיע להם. אתם לא חייבים לעשות את מה שעשו המייסדים. אתם פשוט מביאים את מה שאתם יכולים, כפי שהם עשו, לאותו הדבר.
מה שאנחנו הופכים להיות
מה שמתעצב על פיסת האדמה הזו הוא יוצא דופן, ונפלא למדי. מקום שמכיל חיים יהודיים שלמים בו זמנית: הקטנטנים במרכז החינוך הרך, שלוש עשרה שנות לימוד, בית כנסת, והזקנים שלנו החיים במרחק הליכה קצר מכל זה. ארבעה דורות, קרובים מספיק כדי לראות אחד את השני כל יום.
המתנה שלך היא מה ששומרת על הקהילה הזו חזקה, ושומרת על חינוך יהודי כאן בהישג יד של כל משפחה שרוצה בכך.